מסילת ישרים
פרק י
בבאור מדת הנקיות
מדת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההתר ההוא נראה לו אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאוה, כי לא טהר מזה הנגע לגמרי ונקי מכל רשם רע שמשארת התאוה אחריה הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי והבחנתו זכה ולא תטהו החמדה לשום דבר, אלא על כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו ששהוא רע ותרחיקהו ממנו. וכלשון הזה אמרו ככמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע: "נקיי הדעת שבירושלים" (סנהדרין כ"ג) . והנך שואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם: הזהיר הוא הנזהר במעשיו ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא, אמנם עדין איננו אדון בעצמו שלא ימשך לבו מן התאוה הטבעית שלא תטהו להראות לו התרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאוה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חשק החמריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו. אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלימות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלהית ואז תשאר ראייתו זכה וברה, כמו שכתבתי למעלה שלא יפוותה ולא ישיגהו חשק חמריותו וינקה במעשיו מכל וכל. והנה על מדה זו היה דוד שמח בעצמו ואומר (תהלים כ"ו ו'): "ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה'", כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועון, הוא הוא הראוי לראות את פני המלך ה', כי זולת זה אין לו אלא בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך". והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלימות המדה הזאת, כי העבירות הנכרות וידועות קלות הן להשמר מהם, כיון שרעתם גלויה, אך הדקדוק הזה המצטרחך לנקיות הוא הקשה יותר, כי הוראת ההתר מכסה על החטא וכמו שכתבתי והוא כענין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה (עבודה זרה י"ח): "עבירות שאדם דש בעקביו סובבות אותו בשעת הדין", ועל דרך זה אמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא קס"ה.): "רובם בגזל ומעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע", כי מפני רב דקותו כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו, ואמרו חזכרונם לברכה, שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק והיה שואל (תהלים י"ח לח'): "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", מה שלא שאלו יהושפט, אסא וחזקיה, לפי שלא היה מנוקים כל כך והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם כ"א): "יגמלני ד' כצדקי כבור ידי ישיב לי" ואמר עוד (שם): "וישב ה' לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו", והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו, ואז חזר ואמר עוד (שם כ"ט): "כי בך ארוץ גדוד וגו' ארדוף אויבי ואשיגם" והוא עצמו אמר עוד (שם כ"ד ג'): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב". ואמנם ודאי שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה, ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח.
ונבא עתה לבאר פרטי המדה הזאת.
CHAPTER 10
You will now note the distinction between the Watchful and the Clean man (although they are closely related). The first is Watchful of his deeds and sees to it that he does not sin in relation to what he knows, and what is universally acknowledged to be sinful; however, he is still not so much master of himself as to keep his heart from being pulled along by natural lust and inclining him to rationalize in relation to things whose evil is not thus acknowledged. For even though he exerts himself to conquer his evil inclination and to subdue his desires, he will not, because of this, change his nature; he will not remove bodily lust from his heart. All he will be able to do is overcome it and be governed, not by it, but by reason. The darkness of earthiness, however, will still persist in its work of persuasion and deception. But when a person habituates himself to Watchfulness to the point where he completely cleanses himself of the acknowledged sins, and accustoms himself to zealous Divine service so that love and yearning for his Creator grow strong within him, then the force of this habituation will draw him farther from the realm of earthiness and direct his mind towards spiritual perfection. Eventually he will attain to perfect Cleanliness, a state in which physical desire is extinguished from his heart through the strengthening within him of the longing for God. His vision will then possess the purity and clarity that I spoke of above. He will not be deceived, he will not be reached by the darkness of earthiness, and his deeds will be absolutely Clean.