מסילת ישרים

בחלקי הפרישות

חלקי הפרישות הראשיים שלשה. כי השנה יש פרישות בהנאות, פרישות בדינים, פרישות במנהגים.

הפרישות בהנאות הוא מה שהזכרנו, בפרק הקודם, דהיינו שלא לקחת מדברי העולם אלא מה שהצרך יכריח. ודבר זה יקיף על כל מה שהצרך יכריח. ודבר זה יקיף על כל מה שהוא תענוג לאחד מן החושים, והיינו: במאכלות, בבעילות, במלבושים, בטיולים, בשמיעות וכל כיוצא בזה, רק בימים שהעונג בהם מצוה.

והפרישות בדינים הוא להחמיר בהן תמיד לחוש אפילו לדברי יחיד במחלוקת אם טעמו נראה אפילו שאין הלכה כמותו, ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו, ולהחמיר בספיקות אפילו במקום שאפשר להקל בהם. וכבר בארו לנו חז"ל (חולין ל"ז) מאמר יחזקאל: "הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול" (יחזקאל ד') - "שלא אכלתי מבהמה שהורה בה אלא יהו דאחמיר אנפשיה.

וכבר זכרתי למעלה שאין ללמוד ממה שהותר על כל ישראל, לפרושים שיש להם להרחיק מן הכעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה. וכן אמר מר עוקבא (שם ק"ה): "אנא בהאי מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כד אכיל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואנא בהאיסעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתא אכילנא", ובודאי שאין פסק ההלכה כמו שהיה אביו עושה, שאם לא כן לא היה מר עוקבא עושה נגד זה, אלא שאביו מחמיר היה בפרישותו ולכך היה מר עוקבא קורא עצמו לא בר חמרא, לפי שלא היה פרוש כל כך כמוהו.

והפרישות במנהגים הוא התבודדות וההבדל מן החברה המדינית, לפנות לבו אל העבודה והתבוננות בה כראוי, ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה האחר, שכבר אמרו ז"ל (כתובות יז): "לעולם תהא דעתו של אדם מערבת עם הבריות", וכן אמרו (מכות י'): "חרב על הבדים ונואלו" (ירמיה נ) - "חרב על שונאאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה", אלא יתחבר האדם עם הטובים זמן מה שמצטרך לו ללמודו או לפרנסתו ויתבודד אחר כך להדבק באלקיו ולהשיג דרכי הישר והעבודה האמתית. ובכלל זה למעט בדבורו ולהזהר מן השיחה בטלה ושלא להסתכל חוץ מארבע אמותיו וכל כיוצא בזה מן הענינים שהאדם מרגיל את עצמובהם עד שנשארים לו בטבע אל תנועותיו.

והנה שלשת החלקים האלה, אף על פי שאמרתים לך בכללים קצרים, הנך רואה שהם כוללים פעולות רבות מפעולות האדם וכבר אמרתי לך שהפרטים אי אפשר למסר כי אם לשקול הדעת, להיישיר אותם על ישר הכלל ואמתו.

המשך

CHAPTER 14

CONCERNING THE DIVISIONS OF SEPARATION

THERE ARE THREE principal divisions of Separation, involving pleasures, laws, and conduct respectively.

Separation in relation to pleasures, which we spoke of in the previous chapter, consists in one's taking from the world only what is essential to him. This type of Separation encompasses anything which provides pleasure to any one of the senses, whether the pleasure be gained through food, cohabitation, clothing, strolls, conversation or similar means, exceptions obtaining only at such times when deriving pleasure through these means is a mitzvah.

Separation in relation to laws consists in one's being stringent with himself to the extent of taking cognizance of even a sole dissenting view in a controversy if there is justice to it, even if the law is not decided in accordance with it (if the more stringent view is not actually more lenient relative to his situation), and in one's not taking the easier alternative in cases of doubt, though permitted to do so. Our Sages of blessed memory explained (Chullin 376) the statement of Ezekiel (4:14), "My soul was not polluted" - "I did not eat of an animal about which a sage had to make a decision," and, "I did not eat the flesh of an animal that had to be slaughtered quickly." Though permitted by law to eat of these animals, he was stringent with himself and did not.

It has already been indicated that those who practice Separation may not guide themselves by what is permitted to all of Israel, but must withdraw themselves from what is repulsive, from what is similar to it, and from what is similar to what is similar to it. As Mar Ukvah said (Chullin 105a), "I am to my father as vinegar derived from wine; for my father, if he would eat meat today, would not eat cheese until tomorrow at the same time, whereas I, though I would not eat cheese at the next meal, would do so the meal following that." Now there is no question that the practice of Mar Ukvah's father does not constitute the law in the matter, for if it did, Mar Ukvah would certainly never have gone against it. It is just that his father was stringent in his Separation. And it is because Mar Ukvah was not on a par with his father in this trait that he compared himself to vinegar and his father to wine.

Separation in relation to conduct consists in one's secluding and separating himself from society in order to turn his heart to Divine service and to proper reflection upon it. In this, though, one must be careful to avoid the other extreme; for our Sages of blessed memory have stated (Kethuroth 17a), "A man's mind should always be associated with his fellow men," and (Ta'anith 7a), " `A sword upon those who scheme and are undone' (Jeremiah 50:36) - a sword upon the enemies of Scholars who isolate themselves and occupy themselves with Torah." The proper course to follow is to associate with reputable persons for as long as may be necessary in the interest of Torah study or of earning a livelihood and then to seclude oneself for the purpose of communing with God and attaining to ways of righteousness and to true Divine service. Included in this type of Separation is limiting one's conversation, being careful not to engage in idle talk, not gazing outside of one's four ells, and all other restrictions governing similar activities which might become second nature if they were not so restricted.

It may be seen that though these three divisions have been treated in the form of short principles, they take in many of man's activities. And I have already indicated that it is impossible to set forth all of the particulars, but that they must be derived by individual judgment through reference to the principles and to the truths underlying them.

Next Page

Home - בית