Mesillas Yeshorim - מסילת ישרים

מסילת ישרים

Mesillas Yeshorim

בבאור מדת הזהירות

הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו כלומר: מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי יעזב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. והנה זה דבר שהשכל יחיבהו ודאי, כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי! והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמר את עצמם ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם, וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו, כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני עורון הרצוני, דהינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא.

והנה ירמיהו היה מתאונן על רע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת, שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות אם להעזב? ואמר אליהם (ירמיה ח, ו): "אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה", והינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה. ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם רוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ה): "תכבד העבודה על האנשים וגו'", שהיה מתכון שלא לבד שלא להניח להם רוח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.

כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם. כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה. הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי ח, א): "שימו לבבכם על דרכיכם". ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה): "אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך הנצל כצבי מיד וגו'" וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (מועד קטן ה, א): "כל השם ארחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא". ופשוט הוא שאפלו אם יפקח האדם על עצמו אין בכחו לנצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו (קדושין ל, ב) , כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז, לב-לג): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו וגו'", אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו ונצול מן היצר הרע. אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח עליו, כי אם הוא אינו חס מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו זכרונם לברכה (ברכות לג, א): "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו". והוא מה שאמרו (אבות א, יב): "אם אין אני לי מי לי".

המשך

CHAPTER 2

CONCERNING THE TRAIT OF WATCHFULNESS

THE IDEA OF WATCHFULNESS is for a man to exercise caution in his actions and his undertakings; that is, to deliberate and watch over his actions and his accustomed ways to determine whether or not they are good, so as not to abandon his soul to the danger of destruction, God forbid, and not to walk according to the promptings of habit as a blind man in pitch darkness. This is demanded by one's intelligence. For considering the fact that a man possesses the knowledge and the reasoning ability to save himself and to flee from the destruction of his soul, is it conceivable that he would willingly blind himself to his own salvation? There is certainly no degradation and foolishness worse than this. One who does this is lower than beasts and wild animals, whose nature it is to protect themselves, to flee and to run away from anything that seems to endanger them. One who walks this world without considering whether his way of life is good or bad is like a blind man walking along the seashore, who is in very great danger, and whose chances of being lost are far greater than those of his being saved. For there is no difference between natural blindness and self-inflicted blindness, the shutting of one's eyes as an act of will and desire.

Jeremiah complains about the evil of the men of his generation, about their being affected with this affliction, the blinding of their eyes to their actions, their failure to analyze them in order to determine whether they should be engaged in or abandoned. He says about these men (Jeremiah 8:6), "No one regrets his wrongdoing, saying... They all turn away in their course as a horse rushing headlong into battle." He alludes here to their running on the impetus of their habits and their ways without leaving themselves time to evaluate their actions and ways,, and, as a result, falling into evil without noticing it. In reality, this is one of the clever devices of the evil inclination - to mount pressure unrelentingly against the hearts of men so as to leave them no leisure to consider and observe the type of life they are leading. For it realizes that if they were to devote even a slight degree of attention to their ways, there is no question but that they would immediately begin to repent of their deeds and that regret would wax in them until they would leave oft sinning altogether. It is this consideration which underlay the counsel of the wicked Pharaoh in his statement (Exodus 5:9), "Intensify the men's labors..." His intention was not merely to deprive them of all leisure so that they would not come to oppose him or plot against him, but he strove to strip their hearts of all thought by means of the enduring, interminable nature of their labor.

This is precisely the device that the evil inclination employs against man; for it is a warrior and well versed in deception. One cannot escape it without great wisdom and a broad outlook. As we are exhorted by the Prophet (Haggai 1:7), "Give heed to your ways." And as Solomon in his wisdom said (Proverbs 6:4), "Give neither sleep to your eyes nor slumber to your eyelids. Rescue yourself as a deer from the hand..." And as our Sages of blessed memory said (Sotah 5b), "All who deliberate upon their paths in this world will be worthy to witness the salvation wrought by the Holy One Blessed be He." Clearly even if one superintends himself, it is not within his power to save himself without the help of the Holy One Blessed be He. For the evil inclination is extremely tenacious, as Scripture states (Psalms 37:32), "The wicked one looks to the righteous and seeks to kill him; God will not leave him..." If a man looks to himself, the Holy One Blessed be He helps him, and he is saved from the evil inclination. But if he gives no heed to himself, the Holy One Blessed be He will certainly not superintend him; for if he does not pity himself, who should pity him? This is as our Sages of blessed memory have said (Berachoth 33a), "It is forbidden to pity anyone who has no understanding," and (Avoth 1:14), "If I am not for myself, who will be for me?"

Home - בית