מסילת ישרים

בדרכי קנית הענווה וההרחקה ממפסידיה

שנים הם המרגילים את האדם אל הענווה: הרגילות וההתבונן. הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים, אך לא מפארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענווה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי, כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא קשה עליו לעקור הנטיה הטבעית הזאת מעיקרה, אלא אם כן בפעולות החיצונות המסורות בידו ימשוך מעט מעט הדבר בפנימיותו הבלתי מסור לו כל כך, וכענין שבארנו בזריזות שכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות י"ז): "לעולם יהא אדם ערום ביראה", דהיינו: שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטיתו עד שינצחם. אך ההתבונן הוא על ענינים שונים. האחד הוא המוזכר בדברי עקביא בן מהללאל (אבות פ"ג): "דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". כי באמת כל אלה הם נגדיים לגאווה ועוזרים אל הענווה, כי בהיות האדם מסתכל בפחיתות חמרו וגריעות התחלתו אין לו טעם לנשא כלל אלא לבוש ולכלם. הא למה זה דומה, לרועה חזירים שהגיע למלוך, כל עת אשר יזכור ימיו הראשונים אי אפשר לו שיתגאה. וכשיחשוב כמו כן שבסוף כל גדולותיו ישוב לעפר מאכל לתולעת כל שכן שיכנע גאונו וישכח שאון גאוותו, כי מה טובו ומה גדולתו ואחריתו בושה וכלימה. וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדות של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה, בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע, פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגאל מצד מעשיו, הירים ראש, היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך. איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך, מה יענה או מה ישיב על תוכחתו? הנה ודאי שאילו רגע אחד יציר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאווה ולא תשוב אליו עוד. השני הוא ענין חלוף תולדות הזמן ורב תמורותיהם, כי העשיר קל להיות עני והמושל לעבד והמכבד לנקלה, ואם הוא יכול כל כך על נקלה לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום איך יגבע לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים חס ושלום לבוא על האדם שיצטרך במו פיו להתחנן למי שיעזור אותו ויסייעהו ויקל לו במקצת? כמה צרות חס ושלום יכולים לבוא עליו שיצטרך ללכת לשחר פני רבים אשר מאס לפעמים לתת להם שלום למען יהיו לו למושיעים? ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביומו, כדאי הם להסיר מלב האדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות. וכשיתבונן עוד האדם על חובתו לפניו יתברך וכמה היא נעזבת ממנו וכמה הוא מתרשל בה, ודאי שיבוש ולא יתגאה, יכלם ולא ירום לבו. וכן הוא אומר (ירמיה ל"א): "שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו'". ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי ורב טעותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית, על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד'): "איזהו חכם הלומד מכל אדם", וכן הוא אומר (משלי י"ב): "שומע לעצה חכם". אך מפסידי המדה הזאת הוא הרבוי והשביעה בטובות העולם הזה, וכענין הכתוב שבפירוש אומר (דברים ח'): "פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו'", על כן מצאו להם החסידים טוב להיות האדם מענה נפשו לפעמים, למען השפיל יצר הגאווה, אשר איננו מתגבר אלא מתוך הרבוי, וכענין שאמרו ז"ל (ברכות ל"ב): "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר". והנה בראש כל המפסידים הוא הסכלות ומעוט הידיעה האמתית, כי תראה שאין הגאווה מצויה יותר אלא במי שסכל יותר, ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדרין כ"א): "סימן לגסות הרוח עניות של תורה", וכן אמרו (זהר בלק): "סימן דלא ידע כלום שבוחי", ואמרו עוד (בבא מציעא פ"ה): "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", עוד אמרו (בראשית רבה פרק ט"ו): "שאלו לאילני סרק מפני מה קולכם נשמע? אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר", וכבר ראינו שמשה שהוא מובחר שבכל האדם היה עניו מכל האדם.

עוד ממפסידי הענווה הוא ההתחברות או ההשתמש בבני אדם חנפים, אשר לגנוב לבו בחנופתם למען ייטב להם ישבחוהו וירוממוהו, בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התכלית ובהוסיף עליו מה שאין בו כלל, ולפעמים שמה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבחין אותו, והנה סוף סוף דעת האדם קלה וטבעו חלש ומתפתה בנקל, כל שכן בדבר שאליו הוא נוטה בטבע, על כן בשמעו את הדברים האלה יוצאים מפי שהוא מאמין לו יכנסו בו כארס ועכס ונמצא נופל ברשת הגאווה ונשבר. הרי לנו יואש (דברי הימים ב' כ"ד) אשר הטיב לעשות כל ימי הורהו יהוידע הכהן רבו, ואחרי מות יהוידע באו עבדיו והתחילו להחניף לו ולהגדיל הלוליו עד שדימוהו לאלוה, אז שמע המלך אליהם. ותראה זה הדבר בבירור, כי רב השרים והמלכים או כל בעלי היכלת, יהיו באיזה מדריגה שיהיו, נכשלים הם ונשחתים בעבור חנופת משרתיהם. על כן מי שעיניו בראשו יותר יזהר ויעין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ או לפקיד על ביתו, יותר ממה שיזהר ויעין במאכלל ובמשתיו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לגופו בלבד והחברים או הפקידם יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו. ודוד המלך עליו השלום אומר (תהלים ק"א): "הולך בדרך תמים הוא ישרתני לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה". ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים, שיאירו עיניו במה שהוא עור בו ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר. ועל זה נאמר (משלי כ"ד): "ותשועה ברב יועץ".

המשך

CHAPTER 23

CONCERNING THE MEANS OF ACQUIRING HUMILITY

THERE ARE TWO FACTORS which bring a person to Humility: habit and thought. Habit, in this respect, consists in a person's accustoming himself little by little to Humility by conducting himself with lowliness after the fashion previously mentioned - occupying a humble seat, walking at the end of the company, and wearing modest garments (respectable but not showy). By accustoming himself to this mode of conduct, he will cause Humility to enter into his heart and to inhabit it little by little until it has securely imbedded itself there. For since it is a person's nature to swell with self-importance, it is difficult to root out this inclination at its source. It is only through outward actions, which are under his control, that he can affect his inner self, which is not to a similar extent subject to his direction, as we explained in relation to Zeal. All of this is contained in the statement of our Sages of blessed memory (Berachoth 17a),

Thought in respect to the acquisition of Humility resolves itself into several considerations. The first is ,contained in the words of Akavia ben Mahalalel (Avoth 3.1), "Know whence you come -from a putrid drop; and where you are going - to a place of dust, worms and maggots; and before whom you are destined to give an accounting - before the King of Kings, the Holy One Blessed be He." In truth, all of these thoughts counteract pride and promote Humility. When a man regards the lowliness of his earthly nature and his inferior beginnings, he has no reason to feel self-important at all, but to be ashamed and degraded. The situation is analogous to that of a swineherd who has attained lordship. As long as he remembers his early days it will be impossible for him to become proud. If one considers also that after all of his greatness he will return to the earth to be food for maggots, it is certain that his pride will be humbled and his grandeur forgotten. For what is his good and his greatness if the end is shame and disgrace? And if he will reflect further and picture the moment of his entering the great court of the heavenly host, seeing himself in the presence of the King of Kings, the Holy One Blessed be He, holy and pure to the limits of holiness and purity, in the midst of holy ones, servants of strength, strong in power, doing His bidding, entirely free of imperfection - and he standing before them, deficient, lowly and shameful in point of his nature; unclean and ugly in point of his actions -will he be able to raise his head, to open his mouth? And if he is asked, "Where then is your mouth? Where is the pride and honor that you knew in your world?" what will he answer? How will he meet this rebuke? There is no question that if a person would for one moment form a true, forceful impression of this idea, all pride would take flight from him, never to return.

The second consideration that should be reflected upon for the purpose of acquiring Humility is the variation of circumstances that is produced by time and the many changes to which it gives rise. The rich may easily become poor; the rulers, servants; and the honored, insignificant. If one can so easily be reduced to a condition which he finds so shameful today, how can he feel pride in his own condition, with which he cannot be secure? How many different kinds of sicknesses (God forbid) is a person prone to, which could make it necessary for him to beg others for help and assistance, for a little relief? How many afflictions (God forbid) may visit him, which could cause him to seek out many whom he formerly disdained to greet in order to gain their help. We see these things with our own eyes every day. They should serve to remove a man's pride from his heart and to clothe him in humility and lowliness.

And if a person thinks further into his duty in relation to the Blessed One and considers how much he forsakes it and how weak he is in its performance, he will certainly be ashamed and not proud. He will feel degraded and his heart will not swell. As stated by Scripture (Jeremiah 31 :17,18), "I have heard Ephraim lamenting . .. `For after I repented I knew regret, and after I understood, I smote my thighs. I felt ashamed and degraded ... " Above all, one should constantly reflect upon the weakness of human intelligence and the many errors and deceits to which it is subject, upon its always being closer to error than to true understanding. He should constantly be in fear, then, of this danger and seek to learn from all men; he should give ear to advice lest he go astray. As our Sages of blessed memory have said (Avoth 4.1), "Who is wise? One who learns from all men." And it is stated (Proverbs 12:15), "One who gives ear to advice is wise."

Among the deterrents to Humility are an abundance of the goods of this world and satiation with them; as Scripture explicitly states (Deuteronomy 8:12), "Lest you eat and become satiated . .. And your heart be uplifted. .." It is for this reason that the Saints found it beneficial for a man to afflict himself at intervals - to suppress the inclination to pride, which grows strong only through abundance. As our Sages of blessed memory have said (Berachoth 32a), "A lion does not roar over a basket of straw, but over a basket of meat."

Heading the list of deterrents are ignorance and insufficiency of true understanding. It is to be observed that pride is most prevalent among the more ignorant. Our Sages of blessed memory have said (Sanhedrin 24a), "A sign of pride is poverty of Torah" and (Zohar Balak), "A sign of complete ignorance is self-praise" and (Bava Metzia 856), "One coin in a pitcher makes a great deal of noise" and (Bereshith Rabbah 16.3), "The barren trees were asked `Why are your voices heard?' and they answered, `So that at least our voices might be heard and remembered.' " We have seen that Moses, the choicest of men, was the humblest of all men.

Another deterrent to Humility is keeping company with or being served by flatterers, who, to steal a person's heart with their flattery so that he will be of benefit to them, will praise and exalt him by magnifying to their very limits the virtues that he does possess and by attributing to him virtues that he does not possess, his attributes sometimes being the very opposite of those he is being praised for. And since, in the last analysis, a person's understanding is insubstantial and his nature weak, so that he is easily deceived (especially by something towards which his nature inclines), when he hears these words being uttered by someone he has faith in, they enter into him like poison and he falls into the net of pride and is broken. A case in point is that of Yoash, who acted virtuously all the days that he was taught by Yehoyada Hakohen, his mentor (II Kings 12:3). When Yehoyada died, Yoash's servants came and began to flatter him and to magnify his virtues until, after they had virtually deified him, he gave heed to them. It is to be clearly seen that most officers and kings, and men in a position of influence in general, regardless of their level, stumble, and are corrupted by the flattery of their subordinates.

One whose eyes are open will, therefore, exercise more care and vigilance in relation to the actions of one he would choose as his friend or advisor or as the overseer of his household than he would in relation to his food and drink. For food and drink can injure one's body alone, whereas companions and overseers can destroy his soul, his might and all of his honor. King David, may Peace be upon him, said (Psalms 101:6,7), "One who walks uprightly, he will serve me. A deceiver will not dwell within my house..." A person's good, then, is to seek honest friends, who will open his eyes to what he is blind to and rebuke him with love in order to rescue him from all evil. For what a man cannot see because of his natural blindness to his own faults, they will see and understand. They will caution him and he will be protected. Concerning this it is said (Proverbs 24:6), "There is salvation in much counsel."

Next Page

Home - בית