מסילת ישרים

אחר הזהירות יבוא הזריזות, כי הזהירות סובב על הלא תעשה והזריזות על העשה, והינו "סור מרע ועשה טוב". וענינו של הזריזות מבאר, שהוא ההקדמה למצוות ולהשלמת ענינם. וכלשון הזה אמרו זכרונם לברכה (פסחים ד, א): "זריזים מקדימים למצוות". וזה, כי כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה רבה לנצל ממוקשי היצר ולמלט מן הרע שלא ישלט בנו להתערב במעשינו, כן צריך פקחות גדולה והשקפה לאחז במצוות ולזכות בהן ושלא תאבדנה ממנו, כי כמו שמסבב ומשתדל היצר הרע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות החטא, כן משתדל למנע ממנו עשית המצוות ולאבדם ממנו, ואם יתרפה ויתעצל ולא יתחזק לרדף אחריהם ולתמך בם, ישאר נעור וריק מהם בודאי.

ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפץ האדם בטרח ומלאכה, ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר עצמו נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח, והוא מה שאמר התנא (אבות ה, כ): "הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים", וכן מנו חכמים זכרונם לברכה (ברכות לב, ב) בדברים הצריכים חזוק תורה ומעשים טובים, ומקרא מלא הוא (יהושוע א, ו): "חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי", כי חזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו. והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה, בראותו את רע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה, ואמר (משלי ו, י-יא): "מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן", כי הנה העצל, אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעש שלו. ואמר (שם יח, ט): "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית" כי אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא.

ואמר עוד לבאר רעת העצל באור ציורי, מה שיקרה ויולד לעינינו. יום יום (שם כד, ל-לד): "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשנים כסו פניו חרולים וגו' ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר מעט שנות מעט תנומות וגו' ובא מתהלך רישך וגו'". והנה מלבד פשוטו, אשר הוא אמתי כמשמעו, שהוא מה שקורה, אל שדה העצל ממש, הנה דרשו בו חכמים זכרונם לברכה (ילקוט) מדרש נאה, זה לשונם: "והנה עלה כולו קמשונים - שמבקש פרוש של פרשה ואינו מוצא, כסו פניו וגו' - מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים. ומה ענשו של זה? שלמה פרש (קהלת י, ח): "ופרץ גדר ישכנו נחש". והינו, כי רעת העצל אינה באה בבת אחת, אלא מעט מעט באה, בלי שידע וירגיש בע, כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע בתכלית הרעה. הנה בתחלה אינו אלא מחסיר הטרח אשר היה ראוי לו ומזה נמשך שלא ילמד בתורה ככל הצרך, ומפני חסרון הלמוד כשיבוא אחר כך ללמד תחסר לו ההבנה. והנה אלולי היתה גורמת רעתו בזה כבר היתה רבה, אך עוד מתרבה והולכת במה שברצותו על כל פנים לישב הפרשה והפרק ההוא הנה יגלה בה פנים שלא כהלכה וישחית האמת ויהפכהו ויעבר על התקנות ויפרץ את הגדרים וסופו כליה כמשפט כל פורץ גדר. אמר שלמה: "ואחזה אנכי אשית לבי", התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גדל הרע שבו שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט ואין פעולתו נכרת עד המיתה, וזהו, "מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן".

והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים, שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו והרי הוא אומר אכל קמעא או אישן קמעא או קשה עלי צאת מביתי, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, חמה עזה בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם, ובין כך ובין כך התורה מונחת והעבודה מבוטלת והאדם עוזב את בוראו. הוא מה ששלמה אמר (קהלת י, יח): "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית". ואולם אם תשאל את פי העצל יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים והמקראות מן הכתובים והטענות מן השכל, אשר כולם יורו לו לפי דעתו המשובשת להקל עליו להניחו במנוחת עצלתו, והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים לו מפני שקול דעתו, אלא ממקור עצלתו הם נובעים, אשר בהיותה היא גוברת בו מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה אשר לא ישמע לקול החכמים ואנשי הדעת הנכונה הוא מה ששלמה צווח ואומר (משלי כז, טז): "חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם". כי העצלה איננה מנחת לו שיהיה אפלו חש לדברי המוכיחים אותו, אלא יחשב הכל לתועים ושוטים והוא לבדו חכם.

והנה תדע כי זה כלל גדול מנוסה במלאכת הפרישות, שכל קולא צריכה בדיקה, כי אף על פי שיכולה להיות ישרה ונכוחה, אמנם קרוב הדבר שתהיה מעצת היצר ומרמותיו, על כן צריך לבדק אחריה בחקירות ודרישות רבות ואם אחר כל אלה תצדק ודאי שהיא טובה.

כללו של דבר: חזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצוות בהשליכו מעליו כבד העצלה המעכבת על ידו.

ותראה שהמלאכים משתבחים במדה הטובה הזאת, שנאמר בהם (תהלים קג, כ): "גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו" ואומר (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". והנה האדם הוא אדם ולא מלאך, על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך, אך ודאי שכל מה שיוכל להתקרב במדרגתו אליו ראוי הוא שיתקרב. ודוד היה משבח על חלקו ואומר (תהלים קיט, ס): "חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצוותיך".

המשך

CHAPTER 6

CONCERNING THE TRAIT OF ZEAL

AFTER WATCHFULNESS comes Zeal, Watchfulness pertaining to the negative commandments and Zeal to the positive, in accordance with the idea of "Depart from evil and do good (Psalms 34:15)." "Zeal," as the name implies, signifies alacrity in the pursuit and fulfillment of mitzvoth. As expressed by our Sages of blessed memory (Pesachim 4a), "The zealous advance themselves towards mitzvoth." That is, just as it requires great intelligence and much foresight to save oneself from the snares of the evil inclination and to escape from evil so that it does not come to rule us and intrude itself into our deeds, so does it require great intelligence and foresight to take hold of mitzvoth, to acquire them for ourselves, and not to lose them. For just as the evil inclination attempts, with the devices at its command, to cast a man into the nets of sin, so does it seek to prevent him from performing mitzvoth, and to leave Him devoid of them. If a man weakens and is lazy and does not strengthen himself to pursue mitzvoth and to hold onto them, he will certainly lack them.

A person's nature exercises a strong downward pull upon him. This is so because the grossness which characterizes the substance of earthiness keeps a man from desiring exertion and labor. One who wishes, therefore, to attain to the service of the Creator, may His Name be blessed, must strengthen himself against his nature and be zealous. If he leaves himself in the hands of his downward-pulling nature, there is no question that he will not succeed. As the Tanna says "Be fierce as a leopard, light as an eagle, swift as a deer and strong as a lion to do the will of your Father in heaven." Our Sages of blessed memory have numbered Torah and good deeds among those things which require self-fortification (Berachoth 32b). And Scripture plainly states (Joshua 1:7), "Strengthen yourself and be very courageous to observe to do according to all the Torah which Moses My servant commanded you." One who seeks to transform his nature completely requires great strengthening. Solomon repeatedly exhorts us concerning this, recognizing the evil of laziness and the greatness of the loss that results from it. He says (Proverbs 6:10), "A little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep and your poverty is suddenly upon you and your want as an armed man." The lazy man, though not actively evil, produces evil through his very inactivity. We read further (Proverbs 18:9), "Also he who slackens in his work is a brother to the Destroyer." Though he is not the Destroyer who commits the evil with his own hands, let him not think that he is far-removed from him - he is his blood-brother.

A portrayal of a daily occurrence furnishes us with a clear idea of the lazy man's wickedness (Proverbs 24:30.). "I passed by the field of a lazy man and by the vineyard of a man without sense and it was overgrown with thistles; its face was covered with nettles... And I beheld; I put my heart to it; I saw; I took instruction, a little sleep, a little slumber ... and suddenly your poverty is upon you ..." Aside from the surface description, whereby we are provided with an unquestionably true account of what happens to the lazy man's field, a very beautiful interpretation has been put forth by our Sages of blessed memory (Yalkut Shimoni Mishlei 961): " `and it was overgrown with thistles' - he seeks the interpretation of a passage and does not find it; ,its face was covered' - because of his not having labored in the Law, he sits in judgment and declares the pure, unclean and the impure, clean, and he breaches the fences of the Scholars. What is this man's punishment? Solomon tells us (Ecclesiastes 10:8) : `One who breaches a fence will be bitten by a snake.' " That is, the evil of the lazy man does not come all at once, but little by little, without his recognizing and sensing it. He is pulled from evil to evil until he finds himself sunk in evil's very depths. He begins by not expending the amount of effort which could be expected of him. This causes him not to study Torah as he should; and because of this, when he later does come to study it, he lacks the requisite understanding. It would be bad enough if his evil were to end here, but it does not. It grows even worse; for in his desire, notwithstanding, to interpret the section or chapter under consideration, he adduces interpretations which are not in accordance with the law, destroys the truth and perverts it, trespasses upon ordinances, and breaches the fences. His end, like that of all who breach fences, is destruction. Solomon continues (Ibid.), "And I beheld; I put my heart to it" - I thought upon this thing and I saw the terrible nature of the evil in it; it is like a poison which continues to spread, little by little, its workings unnoticed, until death results. This is the meaning of "A little sleep ... and suddenly your poverty is upon you as an armed man ..."

We see with our own eyes how often a person neglects his duty in spite of his awareness of it and in spite of his having come to recognize as a truth what is required for the salvation of his soul and what is incumbent upon him in respect to his Creator. This neglect is due not to an inadequate recognition of his duty nor to any other cause but the increasing weight of his laziness upon him; so that he says, "I will eat a little," or "I will sleep a little," or "It is hard for me to leave the house," or "I have taken off my shirt, how can I put it on again?" (Canticles 5:3). "It is very hot outside," "It is very cold," or "It is raining too hard" and all the other excuses and pretenses that the mouth of fools is full of. Either way, the Torah is neglected, Divine service dispensed with, and the Creator abandoned. As Solomon said (Ecclesiastes 10:18), "Through laziness the roof sinks in, and through the hands' remaining low, the house leaks." If his laziness is held up to him, the lazy man will doubtless come back with many quotations culled from the Sages and from Scripture, and with intellectual arguments, all supporting, according to his misguided mind, his leniency with himself (and all allowing him to remain in the repose of his laziness). He fails to see that these arguments and explanations stem not from rational evaluation, but from his laziness, which, when it grows strong within him, inclines his reason and intelligence to them, so that he does not pay heed to what is said by the wise and by those who possess sound judgment. It is in this connection that Solomon cried (Proverbs 26:16), "A lazy man is wiser in his own eyes than seven sages!" Laziness does not even permit one to attend to the words of those who reprove him; he puts them all down for blunderers and fools, reckoning only himself wise.

A principle that experience has shown to be of central importance to the work of Separation is that whatever tends to lighten one's burden must be examined carefully. For although such alleviation is sometimes justified and reasonable, it is most often a deceitful prescription of the evil inclination, and must, therefore, be subjected to much analysis and investigation. If, after such an examination, it still seems justified, then it is certainly acceptable.

In fine, a man must greatly strengthen himself, and power himself with Zeal to perform the mitzvoth, casting from himself the hindering weight of laziness. The angels were extolled for their Zeal, as is said of them (Psalms 103:20), "Mighty in power, they do His word, to listen to the voice of His word," and (Ezekiel 1:14), "And the living creatures ran and returned, as streaks of lightning." A man is a man and not an angel, and it is therefore impossible for him to attain to the strength of an angel, but he should surely strive to come as close to that level as his nature allows. King David, grateful for his portion of Zeal, said (Psalms 119:60), "I was quick; I did not delay in keeping Your mitzvoth."

Next Page

Home - בית