מסילת ישרים

Mesillas Yeshorim

כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה.

ותראה אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים, איש איש נטית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה ואחרים למלאכות ואחרים יכנסו יותר אל הקדש, דהינו למוד התורה הקדושה, מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים, אך מעטים יהיו מן המין הזה, אשר יקבעו עיון ולימוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עקרים אצלם, כי אם תשאל להם כל אחד יאמר שזהו העקר הגדול ושלא ידומה חכם שיהיה חכם באמת שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה. אך מה שלא ירבו לעין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם, שלא יראה להם צרך להוציא בעיונם זמן רב. ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין, כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק וקרב להיות גס, שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם כשתראה אחד מתחסד לא תוכל להמנע מלחשב אותו לגס השכל. ואולם תולדות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאלה יחסר החסידות האמתי ויהיה יקר מאד למצא אותו בעולם, כי יחסר לחכמים למעוט עיונם בו ויחסר מן הבלתי חכמים למעוט השגתם אותו, עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה, וודויים ארוכים מאד, צומות קשים וטבילת קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה.

והחסידות האמתי הנרצה והנחמד רחוק מציור שכלנו, כי זה דבר פשוט: "מלתא דלא רמיא עלה דאנש, לאו אדעתיה" (בבא בתרא ל"ט, א) . ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסק בהם - יראה פרטיו ולא יכירם, יעבר עליהם ולא ירגיש בם. כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם, עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות, כשינה והיקיצה, הרעב והשבע וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו, אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם ולא יחסרו דרכים שירחיקו מפסידיהם. אם כן אפוא, איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקימם? מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה? וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם צרך תמימות העבודה וחובת טהרתה ונקיונה, שזולת אלה אינה נרצית ודאי כלל אלא נמאסת ומתעבת, "כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין" (דברי הימים א' כח, ט) מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, שהוא עקר מה ה' אלהינו שואל מעמנו. היתכן שייגע ויעמל שכלנו בחקירות אשר לא נתחיבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שיכים לנו, ומה שחיבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה? אם לא נסתכלנו ולא עינו מה היא היראה האמתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו? הלא תשכח ותלך אף על פי שידענו חובתה! האהבה גם כן, אם לא נשתדל לקבע אותה בלבבנו בכח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה - איך תמצא בנו? מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדבקות הזה? איך תטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני? והמדות כולם הצריכות כל כך תקון והישרה, מן יישרם ומי יתקנם, אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול? הלא אם עינו על הדבר עיון אמתי היינו מוצאים אותו על אמתו ומיטיבים לעצמנו ומלמדים אותו לאחרים ומיטיבים להם גם כן! הוא מה שאמר שלמה (משלי ב,): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת ה'. הרי לך, שלהבין היראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים. הרי אפוא במה שמלומד לנו מאבותינו ובמה שמפורסם אצל כל בן דעת דרך כלל.

או: הנמצא זמן לכל שאר חלקי העיון ולעיון הזה לא יהיה זמן למה לא יקבע האדם לעצמו עתים לפחות להסתכלות הזה, אם מוכרח הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים? והנה הכתוב אומר (איוב כ"ח, כח) הן יראת ה' היא חכמה" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת לא, ב) "הן" - "אחת". הרי שהיראה היא חכמה, והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא "חכמה" מה שאין בו עיון. אך האמת היא כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם, ומי שיתבונן בם יראה שאין החסידות תלוי באותם הדברים שיחשבו המתחסדים הטפשים, אלא בדברי שלמות אמתי וחכמה רבה. הוא מה שמשה רבנו עליו השלום מלמדנו באמרו (דברים י, יב-יג) : "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמר את מצות ה' ואת חוקתיו וגו'". כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשם יתברך והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב, ושמירת כל המצות.

היראה - היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו.

ההליכה בדרכיו - כולל כל ענין ישר המדות ותקונם, והוא מה שבארו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב): "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'". וכלל כל זה, שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על פי הישר והמוסר. וכללו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ב, א): "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", דהינו: כל ההולך אל תכלית ההטבה האמיתית, דהינו: שתולדתה חזוק התורה ותקון אחות המדינות.

האהבה - שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך, עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה.

שלמות הלב הוא, שתהיה העבודה לפניו יתברך בטהר הכונה, דהינו: לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פניה אחרת, ונכלל בזה שיהיה לבו שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי הסעפים או כעושה מצות אנשים מלומדה אלא שיהיה כל לבו נתון לזה.

שמירת כל המצוות - כמשמעו, דהינו: שמירת כל המצוות כולן בכל דקדוקיהן ותנאיהן. והנה כל אלה כללים צריכים פרוש גדול. ומצאתי לחכמינו זכרונם לברכה שכללו החלקים האלה בסדר וחלוק אחר יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגה המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון. והוא מה שאמרו בבריתא הובאה במקומות שונים בש"ס ואחד מהם בפרק לפני אידיהן (עבודה זרה כ, ב) זה לשונו:

"מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר:

והנה על פי הבריתא הזאת הסכמתי לחבר חבורי זה, ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה השלמה למדרגותיהם, ואבאר בכל אחד מהם עניניו וחלקיו או פרטיו, הדרך לקנות אותו ומה הם מפסידיו והדרך להשמר מהם, כי אקרא בו אני וכל מי שימצא בו נחת, למען נלמד ליראה את ה' אלקינו ולא תשכח ממנו חובתנו לפניו. ואשר חמריות הטבע משתדל להסיר מלבנו - הקריאה וההסתכלות יעלה על זכרוננו ויעירנו אל המצווה עלינו. וה' יהיה בכסלנו וישמר רגלינו מלכד ותתקים בנו בקשת המשורר האהוב לאלהיו (תהלים פו, יא): "הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך". אמן כן יהי רצון.

המשך

AUTHOR'S INTRODUCTION

The writer says: I have written this work not to teach men what they do not know, but to remind them of what they already know and is very evident to them, for you will find in most of my words only things which most people know, and concerning which they entertain no doubts. But to the extent that they are well known and their truths revealed to all, so is forgetfulness in relation to them extremely prevalent. It follows, then, that the benefit to be obtained from this work is not derived from a single reading; for it is possible that the reader will find that he has learned little after having read it that he did not know before. Its benefit is to be derived, rather, through review and persistent study, by which one is reminded of those things which, by nature, he is prone to forget and through which he is caused to take to heart the duty that he tends to overlook.

A consideration of the general state of affairs will reveal that the majority of men of quick intelligence and keen mentality devote most of their thought and speculation to the subtleties of wisdom and the profundities of analysis, each according to the inclination of his intelligence and his natural bent. There are some who expend a great deal of effort in studying the creation and nature. Others devote all of their thought to astronomy and mathematics, and others to the arts. There are those who go more deeply into sacred studies, into the study of the holy Torah, some occupying themselves with Halachic discussions, others with Midrash and others with legal decisions. There are few, however, who devote thought and study to perfection of Divine service - to love, fear, communion and all of the other aspects of saintliness. It is not that they consider this knowledge unessential; if questioned each one will maintain that it is of paramount importance and that one who is not clearly versed in it cannot be deemed truly wise. Their failure to devote more attention to it stems rather from its being so manifest and so obvious to them that they see no need for spending much time upon it. Consequently, this study and the reading of works of this kind have been left to those of a not too sensitive, almost dull intelligence. These you will see immersed in the study of saintliness, not stirring from it. It has reached the stage that when one sees another engaging in saintly conduct, he cannot help but suspect him of dullwittedness. This state of affairs results in evil consequences both for those who possess wisdom and for those who do not, causing both classes to lack true saintliness, and rendering it extremely rare. The wise lack it because of their limited consideration of it and the unwise because of their limited grasp. The result is that saintliness is construed by most to consist in the recitation of many Psalms, very long confessions, difficult fasts, and ablutions in ice and snow - all of which are incompatible with intellect and which reason cannot accept.

Truthful, desirable saintliness is far from being conceptualized by us, for it is obvious that a person does not concern himself with what does not occupy a place in his mind. And though the beginnings and foundations of saintliness are implanted in every person's heart, if he does not occupy himself with them, he will witness details of saintliness without recognizing them and he will trespass upon them without feeling or perceiving that he is doing so. For sentiments of saintliness, fear and love of God, and purity of heart are not so deeply rooted within a person as to obviate the necessity of his employing certain devices in order to acquire them. In this respect they differ from natural states such as sleep and wakefulness, hunger and satiety, and all other reactions which are stamped in one's nature, in that various methods and devices are perforce required for their acquisition. There is also no lack of deterrents which keep saintliness at a distance from a person, but then again there is no lack of devices by which these deterrents may be held afar. How, then, is it conceivable that it not be necessary to expend a great deal of time upon this study in order to know these truths and the manner in which they may be acquired and fulfilled? How will this wisdom enter a person's heart if he will not seek it? And since every man of wisdom recognizes the need for perfection of Divine service and the necessity for its purity and cleanliness, without which it is certainly completely unacceptable, but repulsive and despised - "For God searches all hearts and understands the inclination of all thoughts" (I Chronicles 28:9) - what will we answer in the day of reproof if we weaken in this study and forsake that which is so incumbent upon us as to be the very essence of what the Lord our God asks of us? Is it fitting that our intelligence exert itself and labor in speculations which are not binding upon us, in fruitless argumentation, in laws which have no application to us, while we leave to habit and abandon to mechanical observance our great debt to our Creator? If we do not look into and analyze the question of what constitutes true fear of God and what its ramifications are, how will we acquire it and how will we escape wordly vanity which renders our hearts forgetful of it? Will it not be forgotten and go lost even though we recognize its necessity? Love of God, too - if we do not make an effort to implant it in our hearts, utilizing all of the means which direct us towards it, how will it exist within us? Whence will enter into our souls intimacy with and ardor towards the Blessed One and towards His Torah if we do not give heart to His greatness and majesty which engender this intimacy in our hearts? How will our thoughts be purified if we do not strive to rescue them from the imperfections infused in them by physical nature? And all of the character traits, which are in such great need of correction and cultivation -who will cultivate and correct them if we do not give heart to them and subject them to exacting scrutiny? If we analyzed the matter honestly would we not extract the truth and thereby benefit ourselves, and also be of benefit to others by instructing them in it? As stated by Solomon (Proverbs 2:4), "If you seek it as silver and search for it as treasure, then you will understand the fear of God." He does not say, "Then you will understand philosophy; then youwill understand astronomy; then you will understand medicine; then you will understand legal judgments and decisions." We see, then, that for fear of God to be understood, it must be sought as silver and searched for as treasure. All this is part of our heritage and is accepted in substance by every devout individual.

Again, is it conceivable that we should find time for all other branches of study and none for this study? Why should a man not at least set aside for himself certain times for this speculation if he is obliged in the remainder of his time to turn to other studies or undertakings? Scripture states (Job 28:28), "Hen fear of God - this is wisdom." Our Sages of blessed memory comment (Shabbath 31b), " `Hen' means `one,' for in Greek `one' is designated as `Hen' (Ev). " "We see, then, that fear, and only fear, is accounted wisdom. And there is no doubt that what entails no analysis is not considered wisdom. The truth of the matter is that all of these things require great analysis if they are to be known in truth and not through imagination and deceitful supposition. How much more so if they are to be acquired and attained. One who thinks into these matters will see that saintliness does not hinge upon those things which are put at a premium by the foolishly "saintly," but upon true perfection and great wisdom. This is what Moses our Teacher, may Peace be upon him, teaches us in saying (Deuteronomy 10:12), "And now, Israel, what does the Lord your God ask of you, but that you fear the Lord your God to walk in all His ways, and to love Him and serve the Lord your God with all your heart and all your soul, to observe the mitzvoth of God and His statutes. .. " Herein have been included all of the features of perfection of Divine service that are appropriate in relation to the Holy One Blessed be He. They are: fear of God, walking in His ways, love, wholeheartedness, and observance of all of the mitzvoth.

"Fear of God" denotes fear of the Majesty of the Blessed One, fearing Him as one would a great and mighty king, and being ashamed at one's every movement in consequence of His greatness, especially when speaking before Him in prayer or engaging in the study of His Torah.

"Walking in His ways" embodies the whole area of cultivation and correction of character traits. As our Sages of blessed memory have explained, "As He is merciful, be also merciful..." The essence of all this is that a person conform all of his traits and all the varieties of his actions to what is just and ethical. Our Sages of blessed memory have thus summarized the idea (Avoth 2.1): "All that is praiseworthy in its doer and brings praise to him from others;" that is, all that leads to the end of true good, namely, strengthening of Torah and furthering of brotherliness.

"Love" - that there be implanted in a person's heart a love for the Blessed One which will arouse his soul to do what is pleasing before Him, just as his heart is aroused to give pleasure to his father and mother. He will be grieved if he or others are lacking in this; he will be jealous for it and he will rejoice greatly in fulfilling aught of it. "Whole-heartedness" - that service before the Blessed One be characterized by purity of motive, that its end be His service alone and nothing else. Included in this is that one's heart be complete in Divine service, that his interests not be divided or his observance mechanical, but that his whole heart be devoted to it.

"Observance of all the mitzvoth," as the words imply, is observance of the whole body of mitzvoth with all of their fine points and conditions.

All of these principles require extensive interpretation. I have found that our Sages of blessed memory have categorized these elements in a different, more detailed formulation, in which they are arranged according to the order necessary for their proper acquisition. Their words are contained in a Baraitha mentioned in different places in the Talmud, one of them, the chapter "Before their festivals" (Avodah Zara 20b):

"From this R. Pinchas ben Yair says

It is on the basis of this Baraitha that I have undertaken to write this work,in order to teach myself and to remind others of the conditions for perfect Divine service according to their gradations. In relation to each one, I shall explain its nature, its divisions or details, the manner of acquiring it, and its deterrents and the manner of guarding against them, so that I and all those who are pleased to do so may read therein in order to learn to fear the Lord our God and not forget our duty before Him. That which the earthiness of nature seeks to remove from our hearts, reading and contemplation will summon to our consciousness, and will awaken us to what is incumbent upon us.

May God be with our aspirations and keep our feet from stumbling, and may there be fulfilled in us the supplication of the Psalmist, beloved of his God (Psalms 86:11), "Teach me, O God, Your ways; I shall walk in Your truth. Make one my heart to fear Your Name." Amen, so may be His will.

=========================================

Next Page

Home - בית